<h1>ראב"ן סימנים שס"ט, ש"ע</h1>
<h2>דף קכח:</h2>
תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס אבל מדדין לא אפילו בחצר, דתנו רבנן מדדין חיה ועוף ובהמה בחצר אבל לא את התרנגולת וטעמא מאי אמר אביי משום דמקפיא נפשה מן הארץ והרי הוא נושא את המוקצה. והא דתנן האשה מדדה את בנה אפילו ברה"ר וכל שכן בחצר (האומ') [ואמר] רבי יהודה אימתי בזמן שנוטל ידו אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור, ברשות הרבים קאמר אבל בחצר אפילו גורר שרי.
והא דאמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולתא ליכבשינהו לכרעא (בארבע) [בארעא] או מדלי להו דילמא מהדקא להו לטופראה בארעא ועקרא להו לסימנין, והכי הילכתא וליכא דפליג.
